הדוגמה החדשה תל אביב
TLVIV New Dogma 

 

תמצית הדוגמה החדשה תל אביב:

האמנות היא תהליך הפרשנות שמתרחש בקרב החווה (הצופה / המאזין), לכן הצופה (החווה) הוא האמן. כל מי שמשתתף ביצירה הוא יוצר. יצירת אמנות היא כל דבר שתוכנן על מנת להשפיע על האדם החווה.

האמנות כתהליך הפרשנות הינה הגדרה רחבה וכוללת בתוכה מגוון רב, החל מיצירות המופת הנודעות ביותר, וכלה בפרסומות שאיש אינו זוכר. נוכח כמות אדירה זו -  יש לשאול: מהי אמנות טובה?
גם כאן התשובה קצרה - חשיבות התרומה של היצירה לעושרה של השפה הציבורית, היא זו שמבחינה בין אמנות טובה, כלומר, זו שמעשירה את השפה הציבורית, לבין אמנות שאינה כזו.

הדוגמה החדשה תל אביב מתייחסת גם לשאלות נוספות כגון אמת באמנות, וכן לתפקידיהם של גורמים כגון יוצרים, מוזאונים, גלריות, מבקרים, אוצרים, אספני אמנות, והציבור, בהקשרים של אמנות, ואמנות מסחרית.

 

הקדמה

בעידן בו כל מה ששווה לנסות באמנות כבר נוסה, נשאלת השאלה מה הצורך באמנות חדשה? התשובה הפשוטה היא שתחת הפרדיגמות הישנות אין כמעט צורך בדימויים חדשים אלא בעדכון של דימויים ישנים, מה שמצמצם את מקומה של האמנות בת זמננו ואילך לסוגת "גרסת כיסוי ליצירות עבר" בשינויים קלים והתאמות לטכנולוגיות עדכניות.

מי שאינו מוכן לקבל את הצטמצמות האמנות בת זמננו לז'אנר צר של כיסוי חדש ליצירות עבר, ימצא שאלות אחרות שמנקבות את הפרדיגמות הישנות;

שאלות שקשורות לטכנולוגיה:
איכות ההעתקה הגבוהה אותה מאפשרת הטכנולוגיה הדיגיטלית יוצרת סוגיות שונות בהקשרים של מקור-העתק והחוויה האמנותית. היחס למקור שבפרדיגמות הישנות חורר, וחייב הטלאה של ניסיונות עדכון שונים.
הטכנולוגיה מאפשרת ליצור בקלות, במהירות, ובזמינות לכל ולכן היא מוחקת את ההגדרות הישנות בנוגע למי הוא אמן? מהי אמנות? מה היא אמנות טובה? 

טכנולוגיות ההדמיה, וידאו, מציאות מורחבת, ומציאות מדומה - מלבד סוגיות בהקשרים של גודש והיצף של דימויים, מעלות שאלות בנוגע לחלל בו מתקיימות יצירות וירטואליות, ומחייבות, לכל הפחות, להטליא את הפרדיגמות הישנות באבחנות מבדלות בין חוויית אמנות במציאות מדומה לבין שימוש במשקפי VR ללימוד הוראות הרכבה. 
מעל לכל, טכנולוגיית האינטליגנציה המלאכותית - זו שתאפשר למכונות להבין, ולייצר בקלות ובמהירות דימויים שמשיגים השפעת מטרה נכספת על בני אדם מוגדרים מראש - מחייבת לשאול את שאלות הבסיס - מהי אמנות? מיהו אמן? מה תפקידיהם?

שאלות שקשורות לאתיקה ולפרקטיקה:
העיקרית שבין השאלות שקשורות לאתיקה היא: בעידן בו המציאות הניבטת מהחדשות חזקה לאין ערוך מהאמנות, מה הצורך באמנות?
שאלה זו אינה פילוסופית בלבד אלא פרקטית ורלוונטית באותה מידה מאז שהועלתה סוגיית האמנות לאחר אושוויץ. מה תועלת בחוויה האמנותית בעידן בו החדשות, התקשורת, והרשתות החברתיות מציפים בשצף בלתי פוסק דימויים רבי השפעה של המציאות?

בין אם בנתיב הקצר והברור מאיליו, ובין אם בנתיב הארוך - בחינת הפרדיגמות הקודמות ביסודיות לעומקן - המסקנה המתחייבת היא שיש צורך בפרדיגמה חדשה, ובאתגר זה מתוכננת הדוגמה החדשה תל אביב לעמוד.

1. האמנות היא תהליך הפרשנות שמתרחש בקרבו של החווה (הצופה / המאזין).

2. לכן הצופה (החווה) הוא האמן. 

3. יוצר הוא כל מי שמשתתף בתהליך היצירה.

4. יצירת אמנות היא כל דבר שתוכנן על מנת להשפיע על האדם החווה.

5. האמנות כתהליך הפרשנות הינה הגדרה רחבה וכוללת בתוכה מגוון רב של יצירות החל מיצירות מופת נודעות וכלה בפרסומות גרועות. נוכח כמות אדירה זו -  יש לשאול:  מהי אמנות טובה? גם כאן התשובה קצרה - מידת התרומה של יצירה לשפה הציבורית, היא שקובעת את האיכות של אותה יצירה, בזמן נתון.

6. המשמעות של יצירה  - המשמעות הנכונה של יצירה אינה נקבעת על ידי היוצר, ולא על ידי הצופה (החווה), אלא על ידי השפה הציבורית, באותו אופן שמשמעות של מילה מוגדרת במילון על סמך השימושים בשפה הציבורית.

7. אמת באמנות - יש אמת אחת אך זו לעיתים מורכבת ונתפסת כריבוי של אמיתות (רלטיביזם). האמת באמנות היא המשמעות הנכונה של יצירה, מבחינה מילונאית, בשפה הציבורית. אמת זו אינה קבועה, בדומה לפרדיגמות מדעיות שמשתנות, ובדומה למשמעויות של מילים, האמת עלולה להשתנות עם הזמן. ליוצר, ליצירה, לחווה (הצופה), לציבור, ולגורמים האחרים כגון מבקרי אמנות, אוצרים, בעלי גלריות, ומוזאונים יש השפעה על הציבור ועל השפה הציבורית, ובכך על האמת. בדומה לשפת הדיבור שימושים לא אידיומטיים עשויים ברבות הימים להתקבל כתקניים.

8. אמנות לעומת אמנות מסחרית: כל אמנות בה מעורבת עסקה כספית כגון רכישת יצירה, תרומה, או רכישת כרטיסים למוזיאון, היא אמנות מסחרית. תג מחיר גבוה, או פרובוקציה, עשויים לסייע ואף ליצור ערך אמנותי אם הם מצליחים להשפיע על השיח הציבורי ודרכו להשפיע על השפה הציבורית. במקרים רבים אין קשר בין תג מחיר גבוה להשפעה על השפה הציבורית, ובמקרים הפוכים יצירות שנרכשו בפרוטות הפכו לאבני דרך בהיסטוריה של האמנות.

9. סיווגי האמנות ותהליך הפרשנות (אמנות, אמנות מודרנית, אמנות סוראליסטית, אמנות אתנית, אמנות מגדרית, וכל תיוג אחר של יצירות אמנות על בסיס מכנה משותף כלשהו, או זרם אמנותי):   - פעמים רבות סיווגים אלו מסייעים בתהליך הפרשנות אולם בפעמים אחרות הם עלולים להפריע, במיוחד בפרשנות של יצירות מופת שממזגות סיווגים לכאורה מנוגדים כגון אמנות פיגורטיבית בתוך יצירה שמסווגת כאמנות מופשטת.

10. אמנות מודרנית - באמנות מודרנית, במיוחד באמנות מופשטת, תהליך הפרשנות מצריך מאמץ רב יותר. הדבר דומה לניווט בלילה מעונן, בתוואי לא מוכר, וללא אמצעי ניווט כלל. לכן יצירות מופשטות נוטות לעורר תגובות בינאריות של אהבה, או שנאה, בהתאם לאסוציאציה שמתעוררת בצופה (בחווה), ותחושת החיבה או הסלידה מחוסר וודאות.

11. אמנות בלתי אפשרית: אמנות חסרת משמעות אינה אפשרית. יצירות שנועדו להיות חסרות משמעות, למשל כמה כתמי צבע על נייר, מפעילות את התהליך הפרשני ולכן המשמעות שלהן היא הפעלת התהליך הפרשני על קבוצה ריקה מנתונים להשוואה. 

12. אמנות בלתי ניתנת לפרשנות: תתכן אמנות שהפרשנות לה מורכבת מדי, או אמנות שמקדימה את זמנה, או שעוסקת בבלתי מוגדר, ולכן ולא ניתן לפרש אותה בטרמינולוגיה קיימת.

13. תפקידיהם של גורמים כגון מבקרים, אוצרים, אספנים, גלריות, ומוזאונים, מוגדרים בחלק האופרטיבי של הדוגמה החדשה תל אביב - וקישורית צפויה כאן בעתיד. לייעוץ בהטמעת הדוגמה החדשה תל אביב אנא צרו קשר.

14. מאפיינים עקרוניים של הדוגמה החדשה תל אביב:
שאיפה להעשיר את השפה הציבורית, ולהגדיר מתוך המרחב הבלתי מוגדר, באמצעות הפעלת התהליך הפרשני.

15. מאפיינים סגנוניים נוכחיים של הדוגמה החדשה תל אביב:
מימזוח: בשל הגודש בדימויים ויזואליים, שנובעים מטכנולוגיות הווידאו וההדמיה, הוחלט על כיוון המימזוח (La-Jetee), קרי פחות דימויים יותר רבדים ומשמעות לכל דימוי.
אמנים המבקשים ללמוד, וליישם את הדוגמה החדשה תל אביב - מוזמנים ליצור קשר.  

16. המרחב לאמנות פורצת דרך, חדשה ומקורית:
שימוש בדוגמה החדשה תל אביב לצורך הגדרה מתוך אותו מרחב בלתי מוגדר בשפה הקיימת.

 

לבלוג האמנות

מידע לציטוט: